<h1>ספר המקח והממכר לרב האי גאון — שער י"ט</h1>
<h2>דף סג.</h2>
והיכא שאדם מתנה עם חברו כשמוכר לו בית או שדה שיירתי לעצמי מקום פלוני בגוף הקרקע עצמו שיורו הוי שיור ויש לו לעשות באותו מקום כל מה שירצה בין לבנות בין לסתור כדג' [שם] אמר ר"ל זאת אומרת המוכר בית לחברו ואמר ע"מ שהדיוטא עליונה שלי דיוטא עליונה שלו למאי הלכתא רב זביד אמר שאם רצה לבנות על גביו בונה. ותדע דכל היכא שמתנה על דבר שאם לא היה מתנה עליו בתחילה (לא) היה בכלל המכר יהנה לו תנאו כשמתנה עליו שלא יכנס במכר, וכל היכא שמתנה על דבר שאע"פ שהיה שותק עליו ולא היה מתנה עליו לא היה נכנס במכר ובא והתנה עליו וקבל הלוקח את תנאו, אם תשאל ותאמר מה הנאה יש לו באותו תנאי תדע דיש לו הנאה בשני ענינים.
הענין האחד דאלו היה נופל יכול לבנותו כדג' [שם ס"ד ע"א] א"ל רבא לרב אשי ת"ש דאמר ר"ל זאת אומרת המוכר בית לחברו וא"ל ע"מ שדיוטא עליונה שלי דיוטא עליונה שלו ואמרינן למאי הלכתא רב זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזים מוציא, רב פפא אמר שאם רצה לבנות על גביו בונה, ואי ס"ד בסתמא לא קנה עומקא ורומא למה לי ע"מ, אהני ליה ע"מ דאי נפיל בני ליה. וענין השני שיש לו הנאה בתנאו שאם התנה על דבר שאע"פ שלא היה מתנה עליו לא היה נכנס במכר יש לו בה הנאת הדרך שאלו לא היה מתנה נהי דלא הוי מכור מ"מ לא היה יכול לכנס אליו אלא בלקיחת הדרך אבל אם התנה אותו התנאי אין צריך ליקח בו דרך כדג' [שם] ולא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים אין צריך ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו את הדרך ואמר רב הונא אמר רב [שם ס"ה ע"א] הלכה כדברי חכמים ושמואל אמר הלכה כר"ע וא"ל רב נחמן לרב הונא הלכתא כותין או הלכתא כותייכו וא"ל הלכתא כותייכו דקרביתו לבי ריש גלותא דשכיחי דייני.
ותדע דכל היכא שמתנה לשייר לעצמו חפץ באותו ממכר שאע"פ שלא היה מתנה בכך לא היה נכנס אותו חפץ בממכר ויש שם חפצים אחרים כמותו שלא היו נמי נכנסין בממכר והתנה ואמר הרי אני מוכר לך חוץ מחפץ פלוני לא תעלה על דעתך לומר כיון שלא הוציא אלא אותו החפץ איהו לבדו יהיה מוצא מכלל המכר והאחרים שכמותו יכנסו בכלל המכר, אלא לעולם לא הוא מכור ולא אחרים נמי מכורים אלא א"כ הזכירם במכר בביאור מפורש. ולא עוד אלא אפילו שיאמר הריני מוכר לך הקרקע זה חוץ מחצי חפץ פלוני, שהיית אומר בלבך כיון שא"ל חצי וחלקו בתנאו ניחא ליה שיקנה הלוקח החצי האחר אפילו הכי כיון שהיה לו לפרש בפירוש חציו מכור לך וחציו שיירתי לעצמי ולא פירש, אותו חצי נמי לא הוי ללוקח וכ"ש ששאר החפצים הדומים לו כיון שלא הזכירם לא נכנסו בכלל המקח, אבל ודאי וברור אם יפול מחלוקת ביניהם בכך שהמוכר אומר לא מכרתי והלוקח אומר לקחתי חוזרים לדמים ולשומה בכדי שאין הדעת טועה והדמים יוכיחו אם נכנס במקח אם לאו וכמו שהזכרנו, ועל הדא גרסינן [שם ע' ע"א] בעא מניה רב הונא מרב ששת חוץ מחצי חרוב פלוני חוץ מחצי סדן פלוני מהו, שאר חרובין ודאי לא קני, מה ששייר באותו חרוב קני או לא קני א"ל לא קני איתיבי' חוץ מחצי חרוב פלוני וחוץ מחצי סדן פלוני לא קנה, שאר חרובין הוא דלא קני הא מה ששייר באותו חרוב קני, א"ל לא קני, ותדע דאלו א"ל שדי מכורה לך חוץ מחצי שדה פלונית ההוא פלגא הוא דלא קני הא אחרניתא קני אלא לדמי הכא נמי לדמי.
והיכא שהוא מוכר את הממכר ומתנה לשייר אחד מן החפצים שיש בו כגון שמוכר שדה ומתנה לשייר דקל אחד (א"כ) [אם] הוא אותו דקל יותר חשוב שבכלן אמרינן כיון שלא נתן עיניו אלא באותו החשוב טובא, בדעתו היה שיהיו כלן מכורים אלא רצה להוציא חשוב שביניהם, ואם אותו ששייר הוי רע מכלן הרי זה לא נכנס במכר ולא אחד מהם דכיון שהשליך ידו על גרוע שבכלן דומה הדבר כאדם שאומר לא אתן לך פרוטה דאין בלבו לומר פרוטה הא דלא אתן הא יותר אתן, אלא לא פרוטה אתן ולא יותר משוה פרוטה אתן כדג' [שם ס"ט ע"ב] לבד מדקלא פלניא אי טבא הוא לדידיה שייריה אי בישא הוא כל שכן הנך. והיכא שמכר שדה במה שיש בתוכו והתנה ואמר לבד מן האילנין שבתוכו (א"כ) [אם] יש בו אילנין לא נכנסו אותן אילנות במכר ואם לא היה שם אילנות והיה שם כרם כל (האילנין) [הגפנים] מכרם נמי לא נכנס במכר דאמרינן בשביל הכרם רצה לומר, ואם לא היה שם לא אילנות ולא כרם והיו שם דקלים בלבד לא נכנסו הדקלים דאמרינן בשבילם רצה לומר, אבל אם היה שם דקלים ואילנות והוא לא התנה אלא לבר מאילני האילנות אינן במכר והדקלים יהיו במכר, ואם לא היה שם אלא כרם ודקלים ואמר לבר מאילני אמרינן שהכרם הוא דאינו מכור אבל הדקלים מכורים כדג' [שם] לבר מאילני אי דאית ליה אילני לבר מאילני, אי דאית ליה גופני לבר מגופני, ואי אית ביה דקלי לבר מדקלי, אילני ודקלי לבר מדקלי, דקלי וגופני לבר מגופני. ותדע דהיכא שמתנה לשייר האילנות לפניו יש מהם שהם משויירים ויש מהם שנכנסו במכר תדע דבדקלים כל שהוא צריך תוכליא דזה הוא החבל שעולים בו דאין יכול ללקוט מהם אלא הכי, הוא דאינו מכור ומשאר אילנות כל שתגדיל כ"כ שהפרה והעול שעל גבה יכול לעבור מתחתיו ואינו מונעו כדג' [שם] כל שעולים לו בחבל הוי שיור, דייני גולה אמרו כל שהעול כובשו הוי שיור ואידך לא הוי שיור ולא פליגי הא בדקלי הא באילני. ומי שקנה שני אילנות בתוך אילנותיו של חברו לא קנה עמהם קרקע ולא כלום וכמו שנפרש, אבל מי שקנה שלשה אילנות קנה עמהם קרקע וכמו שנפרש. ומי שמכר אילנות מרובים והתנה ששייר לעצמו שני אילנות הרי זה שייר קרקע עמהם מה שהוא סביבות האילנות כשיעור שצריך לעמוד הלוקט עם סלו כדג' [שם ע"א ע"א] אמר רב הונא אף על גב דאמור רבנן הקונה שני אילנות בתוך של חברו לא קנה עמהם קרקע, מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע, ואפילו לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר ה"מ גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא אבל אילנות דקא מכחשי בארעא שיורי שייר דאי לא א"ל עקור אילנך שקול וזיל.
אתה מוצא שני תנאים שאדם מתנה במה שמשייר, שהתנאי הא' יש לו דין בפני עצמו, תדע דהיכא שמתנה הריני מוכר לך קרקע זה ע"מ שיהא לי מפירותיו כך וכך כל שנה לא שנא שיעמוד אותו קרקע ביד הלוקח לא שנא שמכר אותו לאחר ויצא מידו לא יצא אותו קרקע משעבוד המוכר במה שהתנה בו לעולם אלא הרי הוא משועבד לאותן פירות, אבל היכא שמתנה ואומר הריני מוכר לך קרקע זה ע"מ שתתן לי מפירותיו כך וכך כל שנה ושנה כל זמן שהוא בידך אם בא אחר ולקחו מלוקח ראשון אין למוכר על לוקח שני כלום מאחר שיצא מידו כדג' [ב"ב ס"ג ע"א] ואם אמר לו כל זמן שיהא זו בידך וחזר ולקחה אין לו עליו כלום. ותדע דלא שנא שיתנה מוכר על הלוקח כשמשייר במכר שום דבר בלשון חוץ או ששייר בלשון ע"מ הכל שיור הוי וכגון שאמר מכרתי פרדס זה חוץ מדקל אחד שבו או שיאמר ע"מ שפירות דקל הויאן לי כל שנה ושנה דאלו הלשונות נינהו לשון שיור כדג' [חולין קל"ג ע"א] השוחט לנכרי ולכהן פטור מן המתנות והמשתתף עמהם צריך לרשום ואם אמר לו חוץ מן המתנות פטור מן המתנות, ורמינהי ע"מ שהמתנות שלי נותן לכל כהן שירצה, ומשני ע"מ אחוץ קרמית חוץ שיורא הוא ע"מ לאו שיורא, ורמינהי ע"מ שהמתנות שלי המתנות שלו, בהא פליגי מר סבר ע"מ שיורא הוא ומר סבר ע"מ לאו שיורא, וגרסינן נמי [ב"ב ס"ג ע"א] ע"מ שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו (דאלמא ליה) [דאמרינן] מקום מעשר שיורי שייריה שמעינן מינה דע"מ שיורא הוא.
<h2>דף סט:</h2>
והיכא שאדם מתנה עם חברו כשמוכר לו בית או שדה שיירתי לעצמי מקום פלוני בגוף הקרקע עצמו שיורו הוי שיור ויש לו לעשות באותו מקום כל מה שירצה בין לבנות בין לסתור כדג' [שם] אמר ר"ל זאת אומרת המוכר בית לחברו ואמר ע"מ שהדיוטא עליונה שלי דיוטא עליונה שלו למאי הלכתא רב זביד אמר שאם רצה לבנות על גביו בונה. ותדע דכל היכא שמתנה על דבר שאם לא היה מתנה עליו בתחילה (לא) היה בכלל המכר יהנה לו תנאו כשמתנה עליו שלא יכנס במכר, וכל היכא שמתנה על דבר שאע"פ שהיה שותק עליו ולא היה מתנה עליו לא היה נכנס במכר ובא והתנה עליו וקבל הלוקח את תנאו, אם תשאל ותאמר מה הנאה יש לו באותו תנאי תדע דיש לו הנאה בשני ענינים.
הענין האחד דאלו היה נופל יכול לבנותו כדג' [שם ס"ד ע"א] א"ל רבא לרב אשי ת"ש דאמר ר"ל זאת אומרת המוכר בית לחברו וא"ל ע"מ שדיוטא עליונה שלי דיוטא עליונה שלו ואמרינן למאי הלכתא רב זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזים מוציא, רב פפא אמר שאם רצה לבנות על גביו בונה, ואי ס"ד בסתמא לא קנה עומקא ורומא למה לי ע"מ, אהני ליה ע"מ דאי נפיל בני ליה. וענין השני שיש לו הנאה בתנאו שאם התנה על דבר שאע"פ שלא היה מתנה עליו לא היה נכנס במכר יש לו בה הנאת הדרך שאלו לא היה מתנה נהי דלא הוי מכור מ"מ לא היה יכול לכנס אליו אלא בלקיחת הדרך אבל אם התנה אותו התנאי אין צריך ליקח בו דרך כדג' [שם] ולא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו עומקא ורומא וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא, וחכמים אומרים אין צריך ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאין צריך ליקח לו את הדרך ואמר רב הונא אמר רב [שם ס"ה ע"א] הלכה כדברי חכמים ושמואל אמר הלכה כר"ע וא"ל רב נחמן לרב הונא הלכתא כותין או הלכתא כותייכו וא"ל הלכתא כותייכו דקרביתו לבי ריש גלותא דשכיחי דייני.
ותדע דכל היכא שמתנה לשייר לעצמו חפץ באותו ממכר שאע"פ שלא היה מתנה בכך לא היה נכנס אותו חפץ בממכר ויש שם חפצים אחרים כמותו שלא היו נמי נכנסין בממכר והתנה ואמר הרי אני מוכר לך חוץ מחפץ פלוני לא תעלה על דעתך לומר כיון שלא הוציא אלא אותו החפץ איהו לבדו יהיה מוצא מכלל המכר והאחרים שכמותו יכנסו בכלל המכר, אלא לעולם לא הוא מכור ולא אחרים נמי מכורים אלא א"כ הזכירם במכר בביאור מפורש. ולא עוד אלא אפילו שיאמר הריני מוכר לך הקרקע זה חוץ מחצי חפץ פלוני, שהיית אומר בלבך כיון שא"ל חצי וחלקו בתנאו ניחא ליה שיקנה הלוקח החצי האחר אפילו הכי כיון שהיה לו לפרש בפירוש חציו מכור לך וחציו שיירתי לעצמי ולא פירש, אותו חצי נמי לא הוי ללוקח וכ"ש ששאר החפצים הדומים לו כיון שלא הזכירם לא נכנסו בכלל המקח, אבל ודאי וברור אם יפול מחלוקת ביניהם בכך שהמוכר אומר לא מכרתי והלוקח אומר לקחתי חוזרים לדמים ולשומה בכדי שאין הדעת טועה והדמים יוכיחו אם נכנס במקח אם לאו וכמו שהזכרנו, ועל הדא גרסינן [שם ע' ע"א] בעא מניה רב הונא מרב ששת חוץ מחצי חרוב פלוני חוץ מחצי סדן פלוני מהו, שאר חרובין ודאי לא קני, מה ששייר באותו חרוב קני או לא קני א"ל לא קני איתיבי' חוץ מחצי חרוב פלוני וחוץ מחצי סדן פלוני לא קנה, שאר חרובין הוא דלא קני הא מה ששייר באותו חרוב קני, א"ל לא קני, ותדע דאלו א"ל שדי מכורה לך חוץ מחצי שדה פלונית ההוא פלגא הוא דלא קני הא אחרניתא קני אלא לדמי הכא נמי לדמי.
והיכא שהוא מוכר את הממכר ומתנה לשייר אחד מן החפצים שיש בו כגון שמוכר שדה ומתנה לשייר דקל אחד (א"כ) [אם] הוא אותו דקל יותר חשוב שבכלן אמרינן כיון שלא נתן עיניו אלא באותו החשוב טובא, בדעתו היה שיהיו כלן מכורים אלא רצה להוציא חשוב שביניהם, ואם אותו ששייר הוי רע מכלן הרי זה לא נכנס במכר ולא אחד מהם דכיון שהשליך ידו על גרוע שבכלן דומה הדבר כאדם שאומר לא אתן לך פרוטה דאין בלבו לומר פרוטה הא דלא אתן הא יותר אתן, אלא לא פרוטה אתן ולא יותר משוה פרוטה אתן כדג' [שם ס"ט ע"ב] לבד מדקלא פלניא אי טבא הוא לדידיה שייריה אי בישא הוא כל שכן הנך. והיכא שמכר שדה במה שיש בתוכו והתנה ואמר לבד מן האילנין שבתוכו (א"כ) [אם] יש בו אילנין לא נכנסו אותן אילנות במכר ואם לא היה שם אילנות והיה שם כרם כל (האילנין) [הגפנים] מכרם נמי לא נכנס במכר דאמרינן בשביל הכרם רצה לומר, ואם לא היה שם לא אילנות ולא כרם והיו שם דקלים בלבד לא נכנסו הדקלים דאמרינן בשבילם רצה לומר, אבל אם היה שם דקלים ואילנות והוא לא התנה אלא לבר מאילני האילנות אינן במכר והדקלים יהיו במכר, ואם לא היה שם אלא כרם ודקלים ואמר לבר מאילני אמרינן שהכרם הוא דאינו מכור אבל הדקלים מכורים כדג' [שם] לבר מאילני אי דאית ליה אילני לבר מאילני, אי דאית ליה גופני לבר מגופני, ואי אית ביה דקלי לבר מדקלי, אילני ודקלי לבר מדקלי, דקלי וגופני לבר מגופני. ותדע דהיכא שמתנה לשייר האילנות לפניו יש מהם שהם משויירים ויש מהם שנכנסו במכר תדע דבדקלים כל שהוא צריך תוכליא דזה הוא החבל שעולים בו דאין יכול ללקוט מהם אלא הכי, הוא דאינו מכור ומשאר אילנות כל שתגדיל כ"כ שהפרה והעול שעל גבה יכול לעבור מתחתיו ואינו מונעו כדג' [שם] כל שעולים לו בחבל הוי שיור, דייני גולה אמרו כל שהעול כובשו הוי שיור ואידך לא הוי שיור ולא פליגי הא בדקלי הא באילני. ומי שקנה שני אילנות בתוך אילנותיו של חברו לא קנה עמהם קרקע ולא כלום וכמו שנפרש, אבל מי שקנה שלשה אילנות קנה עמהם קרקע וכמו שנפרש. ומי שמכר אילנות מרובים והתנה ששייר לעצמו שני אילנות הרי זה שייר קרקע עמהם מה שהוא סביבות האילנות כשיעור שצריך לעמוד הלוקט עם סלו כדג' [שם ע"א ע"א] אמר רב הונא אף על גב דאמור רבנן הקונה שני אילנות בתוך של חברו לא קנה עמהם קרקע, מכר קרקע ושייר שני אילנות לפניו יש לו קרקע, ואפילו לרבי עקיבא דאמר מוכר בעין יפה מוכר ה"מ גבי בור ודות דלא מכחשי בארעא אבל אילנות דקא מכחשי בארעא שיורי שייר דאי לא א"ל עקור אילנך שקול וזיל.
אתה מוצא שני תנאים שאדם מתנה במה שמשייר, שהתנאי הא' יש לו דין בפני עצמו, תדע דהיכא שמתנה הריני מוכר לך קרקע זה ע"מ שיהא לי מפירותיו כך וכך כל שנה לא שנא שיעמוד אותו קרקע ביד הלוקח לא שנא שמכר אותו לאחר ויצא מידו לא יצא אותו קרקע משעבוד המוכר במה שהתנה בו לעולם אלא הרי הוא משועבד לאותן פירות, אבל היכא שמתנה ואומר הריני מוכר לך קרקע זה ע"מ שתתן לי מפירותיו כך וכך כל שנה ושנה כל זמן שהוא בידך אם בא אחר ולקחו מלוקח ראשון אין למוכר על לוקח שני כלום מאחר שיצא מידו כדג' [ב"ב ס"ג ע"א] ואם אמר לו כל זמן שיהא זו בידך וחזר ולקחה אין לו עליו כלום. ותדע דלא שנא שיתנה מוכר על הלוקח כשמשייר במכר שום דבר בלשון חוץ או ששייר בלשון ע"מ הכל שיור הוי וכגון שאמר מכרתי פרדס זה חוץ מדקל אחד שבו או שיאמר ע"מ שפירות דקל הויאן לי כל שנה ושנה דאלו הלשונות נינהו לשון שיור כדג' [חולין קל"ג ע"א] השוחט לנכרי ולכהן פטור מן המתנות והמשתתף עמהם צריך לרשום ואם אמר לו חוץ מן המתנות פטור מן המתנות, ורמינהי ע"מ שהמתנות שלי נותן לכל כהן שירצה, ומשני ע"מ אחוץ קרמית חוץ שיורא הוא ע"מ לאו שיורא, ורמינהי ע"מ שהמתנות שלי המתנות שלו, בהא פליגי מר סבר ע"מ שיורא הוא ומר סבר ע"מ לאו שיורא, וגרסינן נמי [ב"ב ס"ג ע"א] ע"מ שמעשר ראשון שלי מעשר ראשון שלו (דאלמא ליה) [דאמרינן] מקום מעשר שיורי שייריה שמעינן מינה דע"מ שיורא הוא.
